פסק-דין בתיק עפ"א 1020/07

המערער הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של פריצה לבניין שאינו דירה, או בית תפילה - עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין  התשל"ז-1977. וכן עבירה של אחזקת מכשירי פריצה - עבירה לפי סעיף 409 לחוק הנ"ל.

עפ"י הנסיבות המפורטות בכתב האישום, בהן הודה המערער, התפרץ המערער, בשעות הקטנות של ליל 25/5/2007, אל מרפאת קופת-חולים הכללית בטבריה, לאחר שהזיז את חלון המרפאה ונכנס דרכו אל תוך המרפאה, שם גנב כספים שהיו במקום, תוך שהוא עובר בין החדרים, ומותיר אחריו חוסר סדר בכל אחד ואחד מן החדרים בהם ביקר. כן החזיק המערער ברשותו כלי פריצה שונים, אשר נועדו לעזור לו לצורך ביצוע ההתפרצות.

בית משפט קמא דן את המערער לעונש מאסר בן 18 חודשים, מתוכם 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, למשך שלוש שנים. בנוסף, הפעיל בית משפט קמא עונש מאסר מותנה למשך 6 חודשים שהוטל על המערער בתיק קודם, תוך קביעה כי שני העונשים ירוצו בחופף.

ערעור זה מופנה כלפי חומרתו של העונש, תוך הבעת טרוניה מצד הסניגור, כי בית משפט קמא גזר את עונשו של המערער, מבלי שהועמד לרשותו תסקיר קצין מבחן, חרף העובדה כי ניתנה הוראה על המצאת תסקיר כאמור.

עובדה חשובה, אשר יש להביאה בחשבון בעת הדיון בתיק זה, הינה העובדה כי המערער חולה במחלת שחפת פעילה. נראה, כי לנוכח מחלתו זו, לא המציא שירות המבחן את תסקירו, הגם שלא נמצא לנו בתיק כל רמז בכתב, גבי סיבה זו. מנגד, טוען הסניגור, כי בעת הליך המעצר הודיע שירות המבחן כי לא יוכל להכין תסקיר מעצר, נוכח מחלתו של המערער.

בבואנו לדון בערעור זה, מסכימים אנו, מן הצד העקרוני, כי המערער זכאי, ככל נאשם אחר, כי יומצא בעניינו תסקיר של שירות המבחן, אם בית המשפט הורה על הכנתו. עצם העובדה כי המערער חולה, אינה פוטרת את שירות המבחן מהכנת התסקיר, וזאת כל עוד לא ניסה לנקוט אמצעים, אשר יהא בהם כדי להבטיח מניעת מגע ישיר עם המערער, באופן שימנע הדבקה. עובדה היא כי המערער הובא בפני בית המשפט, עובדה היא כי נמצא סידור למאסרו ולקיום תקשורת בינו לבין הסניגור. כך גם, יכול היה שירות המבחן לדרוש משלטונות שב"ס לארגן עבורו תנאי מפגש הולמים.

חרף האמור, סבורים אנו כי במקרה שלפנינו, אין באי המצאת תסקיר המבחן כדי להביא לשינוי בתוצאה. מעיון בפרוטוקול הדיון מבית משפט קמא, נמצא לנו כי הסניגור לא עמד על המצאת התסקיר. חרף זאת, בחר הסניגור לטעון לגופו של ענין. הסניגור אף לא הבהיר לנו, מה היא התועלת שעשויה היתה לצמוח למערער, לו הומצא תסקיר כאמור. מכל מקום, הסניגור רשאי היה, ואף חייב היה - לו סבר כי המצאת תסקיר הינה חשובה - לעמוד על דחיית הדיון, תוך מתן הוראות הולמות לשירות המבחן. משלא כך היו הם פני הדברים, אין לנו אלא להסיק כי המערער עצמו בחר לנהל את משפטו בלא שיוצג תסקיר.

ולגוף הערעור: טוען הסניגור בפנינו כי המערער פרץ אל תוך מרפאת קופת חולים לצורך קבלת תרופות. לא שמענו כל הסבר, מדוע זה אצה לו הדרך לפרוץ בשעות הקטנות של הלילה אל תוך המרפאה, ולא להמתין עד שעות פתיחת המרפאה, ככל האדם. לא רק זאת, אלא שמסתבר כי המערער חדר אל תוך המרפאה וגנב משם דווקא כספים ולא תרופות. המערער עבר מחדר לחדר במרפאה והותיר אחריו חוסר סדר. אדם המחפש תרופה, יפנה ישירות לבית המרקחת ולא יעבור מחדר לחדר תוך חיפוש אחר כספים וקופה.

על כן, לא נמצא לנו כל הסבר של ממש, אשר יהא בו כדי לסבר את אזנינו באשר למעשיו של המערער באותו לילה. המערער פרץ לתוך הבנין במטרה לגנוב, וכך יש לראות את מעשיו.

בבואנו לבחון את חומרת העונש, ניתנה אף דעתנו לגליון הרשעותיו הקודמות של המערער, הכולל בתוכו אין ספור הרשעות בעבירות כנגד הרכוש ועבירות הנוגעות לסמים מסוכנים. מרבית הרשעותיו הקודמות של המערער, מתייחסות למספר רב של מעשים. אין ספק כי המערער הינו אדם המסוכן לשלום הציבור, ובהתאם יש לגזור עליו עונש מאסר הולם.

נוכח כל האמור, אין אנו רואים מקום להתערב בעונש אשר גזר בית משפט קמא על המערער. העונש הינו שקול ומידתי ואף נוטה לצד הקולא.

הערעור נדחה.

ניתן היום יא' בחשון, התשס"ח (23 באוקטובר 2007) במעמד הצדדים.